"עלה על הקיר" נכתב לאחר טקס הסרת הלוט מ"קיר התורמים" בבית איזי שפירא ב- 17/11/2012.
הבהרה- בבית איזי שפירא בכניסה לבניין יש קיר פסיפס עליו מטבעים עלי זהב בו מצוינים שמותיהם של התורמים לבית איזי שפירא.
מאות פעמים ראיתי אותו עת חלפתי על פניו ומעולם לא הבחנתי בו. גם לא הבחנתי בעלעלי המתכת המוזהבים הדהויים ומכוסי האבק התלויים עליו, נחבאים באורו החיור של הניאון הדולק מעליהם. כעת גם העלה שלי מודבק בפינה מחכה לאלפי מבטים חולפים שיעברו על פניו ולא יבחינו בנוכחותו.
רק אני אשזוף אותו ואחפשו בכל פעם שאעבור לידו. אבדוק אם הוא עדין במקומו ואיש לא תלש אותו וחמד אותו לעצמו. בגניבה בטח אעביר עליו יד מלטפת מנקה ומבריקה. פתאום העלה הקטן הזה מרגש אותי. בטקס נדדו המחשבות שלי למקום אחר. לא שמעתי דבר ממה שנאמר. מחשבותי הרחיקו להורי שכלל לא יודעים, לא רואים ולא שותפים. לאלו שנטעו בי את כל התכונות הטובות שנאמרו לכבודי. כמה שהם הצליחו, והיכן שלא הצליחו זה רק בגלל שאני לא השכלתי לפתח ולשכלל את הגנים שהעבירו אלי.
נזכרתי בנסיעותי האחרונות לפולין, למחנות הריכוז באושוויץ, בירקנאו, פלשוב, בגטו של קרקוב וברובע היהודי שלה, שהותירו אותי בסוג של אדישות מסוימת. הכל כ"כ סטרילי ומוזיאוני שהיה קשה לדמיין את פעילות הזוועה שהייתה במקום. וחשבתי על זה שאיך יכול אדם להפוך ממפלצת המשמידה את החריג לאדם שכל כך דואג מטפל מקבל ורואה בחריג ובשונה אדם שווה בחברה.
אני רוצה שאמא שלי תדע, תבוא ותראה את המפעל בו הייתי שותף. זה יהיה ניצחון אדיר בשבילה. אני אדאג להביא אותה לראות אותי תלוי בתור עלה קטן על הקיר.
