טיפות

……מתוך תיאור הפציעה שאודי עבר בשנת 2011 והצליח לצאת ממנה מחוזק

"זו כבר תקופה ארוכה שאני בתחושה שמשהו עומד לקרות. אין לי הסבר רציונלי לענין הזה, משהו בתחושת הבטן. אולי הרגיעה והטוב של הזמן האחרון והרצון להקפיא את המצב כפי שהוא לזמן ארוך, שלא ישתנה. הרבה קורה מסביבי, ואני שבעבודתי מקושר לאוכלוסיה רחבה שומע על יותר ויותר מקרי פציעה וחולי מסביבי ומרגיש כמו טיפות הפוגעות ברבים מהמוכרים לי ויודע שבקרוב תפגע גם בי.

בבוקר יום ג' שגרתי 12/07/2011 אני יוצא לאימון הקבוצה בפארק הירקון, למען הדיוק בסולאוס . יוצא בתחושה כבדה מעט ומזכיר לעצמי שכל מה שאני רוצה הוא להנות משיגרת היום יום הטובה של הזמן האחרון.

הייתי מס' 2, כדרכי נותן אמון מלא ברוכב הקדמי, בוטח בו שישמור גם עלי. אינני זוכר מה קרה, למעט דמות שצצה מולי ולמרות תמרון ההתחמקות שלי פגעתי בהולך הרגל בכתפי ויותר אינני זוכר. הכל סופר לי ממי שראה והשלים לי את החלק החסר בפאזל. ההכרה שבה אלי כשאני מוטל על הארץ נאנק מכאבים. אינני זוכר מה אמרו לי, אינני זוכר את עוברת האורח שעתה לי "רייקי" והעבירה לי אנרגיות חיוביות ואף לא את השיחות שניסו לשוחח איתי ולברר את מצבי. כאב לי מאד ונלחמתי להשיג אויר.

בהגעה למיון, יחד עם ערן ואילן שליוו אותי באמבולנס חיכו לי כבר גיא ואסף ילדי שהיו  באזור תל אביב והגיעו עוד לפני ברגע שקיבלו את ההודעה. טלי הגיעה מאוחר יותר ממודיעין. לפי שיחת הטלפון בינינו הבינה כבר שמצבי לא משהו.

לאחר 8 שעות במיון עם עצם בריח שבורה ושמונה צלעות במצב דומה, מעבירים אותי (כואב) למיטה במחלקה ואני מתחיל לעכל את העובדות. ברור לי שהשגרה הנעימה שלי מתחלפת בתוכנית מגירה שחשבתי להכין ולא הספקתי. שיחות טלפון רבות נערכו שלא בידיעתי לעשרות מתרפאים שחיכו לי, מבטלות את טיפוליהם המתוכננים. מעבר לכאב האישי שלי זה הציק לי יותר מהכל, לחשוב שבגלל שאני נפגעתי הטיפול באחרים עלול להידחות.

את הלילה הראשון לא אשכח זמן רב. מעבר לכאב ולקולות ה"נעימים" שהשמיעו שכני  הרגשתי שאני חייב לזוז אפילו מעט. באמצע הלילה נעזר באח התורן ובמיטה החשמלית בה שכבתי הצלחתי לשפר במעט את תנוחתי ולשלוף מאחורי גבי סדין מקומט ומיותר שלחץ על צלעותי השבורות.

חיכיתי לבוקר ולטלי שתבוא להיות איתי.